החלטה בתיק בש"פ 6855/11 - ג'

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' קפאח) אשר דחה את בקשת העורר להשתחרר לחלופת מעצר.

1.             ביום 29.11.2010 הוגש נגד העורר כתב אישום, שבו מיוחסת לו עבירה של אינוס קטינה בת משפחה, עבירות מין נוספות בקטינות בתוך המשפחה וכן עבירות של כליאת שווא, תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים, קשירת קשר לביצוע פשע ושיבוש הליכי חקירה. לפי המתואר בכתב האישום, בין השנים 2010-2008 ביצע העורר עבירות מין בשלוש בנותיו הקטינות, ובאחת ההזדמנויות אף כלא אחת מהן לצורך כך בדירתם. עוד מתואר בכתב האישום, מקרה שבו תקף העורר את בתו הקטינה וקילל אותה משום שהחלה להתראות עם קטין בן גילה, ולאחר מכן אף איים על אימו של אותו קטין כי יפגע בו אם זה ימשיך להתראות עם בתו. כמו כן צוין, כי לאחר שנודע לו על התלונה שהוגשה נגדו, קשר העורר קשר עם אחד מבניו במטרה לפגוע בבתו ולהדיחה מהודעתה (לפירוט בדבר האישומים השונים ראו החלטתי בבש"פ 208/11 מיום 16.1.2011). בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט הורה על עריכת תסקיר מעצר, אולם נוכח הערכת שירות המבחן שלפיה קיים סיכון להישנות התנהגות פוגענית מצד העורר ומשהמפקחים שהוצעו נמצאו בלתי מתאימים, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.             עניין מעצרו של העורר נדון בפני בית משפט זה, בגלגולים שונים, פעמים מספר (נוסף על החלטתי שהוזכרה לעיל, ראו: החלטת השופט ס' ג'ובראן בבש"פ 686/11 מיום 30.1.2011; החלטת השופטת מ' נאור בבש"פ 2830/11 מיום 14.4.2011; החלטת השופט ח' מלצר בבש"פ 3768/11 מיום 29.5.2011; החלטת השופט נ' הנדל בבש"פ 4327/11 מיום 15.6.2011; החלטת השופט א' רובינשטיין בבש"פ 6002/11 מיום 4.9.2011). די לנו אם נאמר כי בגדר החלטות אלו נקבע כי קיימות ראיות לכאורה וקיימת עילת מעצר, וכן כי בקשותיו של העותר לבחינת חלופות מעצר נדחו בזו אחר זו. עוד הודגש בהחלטות האמורות כי אין בהן כדי למנוע מהעורר לשוב ולהציע חלופה חדשה, שתישקל על-ידי בית המשפט. בהחלטתו האחרונה ציין השופט א' רובינשטיין כי על חלופה כאמור להיות "מהודקת ביותר", במקום מרוחק מהמתלוננת ובשים לב לאמור בתסקיר שירות המבחן.

3.             בערר שלפניי משיג העורר על החלטת בית המשפט קמא מיום 21.9.2011, שבגדרה נדחתה בקשתו לעיון חוזר בשאלת שחרורו לחלופת מעצר. בתסקיר משלים שהוגש לבית המשפט, נבחנו שתי חלופות בתל אביב שהוצעו על-ידי העורר, תחת פיקוחם של קרובים ובני משפחתו. בדומה למפקחים שהוצעו קודם לכן, העריך שירות המבחן כי אלו אינם מתאימים שכן מתקשים הם בהבנת הבעייתיות בהתנהגותו של העורר והסיכון שנשקף ממנו לבנותיו. עוד ציין שירות המבחן כי לא חל שינוי בתפיסותיו של העורר במהלך התקופה שחלפה, ועל כן העריך שמידת הסיכון הנשקפת ממנו לא פחתה. על כן, לא בא שירות המבחן בהמלצה על שחרורו לחלופות שהוצעו. המלצתו השלילית של שירות המבחן, איומיו של המשיב לרוצץ את ראש בתו המשמשת עדת תביעה ומידע עדכני לפיו העורר גמר אומר להימלט מן הדין ברגע שישוחרר, הביאו את בית המשפט לדחיית הבקשה. להחלטה זו מכוון הערר שלפניי.

טענות הצדדים

4.             העורר טוען כי החלטת בית המשפט קמא מנוגדת להחלטותיו הקודמות של בית משפט זה ומרוקנת מתוכן את החלטת השופט א' רובינשטיין. זאת, שכן הלכה למעשה כל חלופה שהוצעה על-ידו עד כה - לרבות חלופה "מהודקת" של מעצר בית מלא כשהוא נתון תחת איזוק אלקטרוני ובפיקוחם של שני מפקחים - נדחתה על-ידי בית המשפט קמא. עוד גורס העורר כי מזה חמישה חודשים לא ידוע מקום הימצאן של המתלוננות, וכי אלו אף לא הגיעו להעיד נגדו בגדר התיק העיקרי. העובדה שאיננו יודע היכן הן מצויות, מפחיתה, לשיטת העורר, את מסוכנותו כלפיהן, ואי הגעתן להעיד אינה מאפשרת התקדמות ממשית בשמיעת הראיות. בנוסף, סבור העורר כי נפלו טעויות בתסקירים שהוגשו לבית המשפט קמא: ראשית, טוען הוא כי התסקירים מבוססים על סברתו של שירות המבחן שלפיה קיימות שלוש מתלוננות בתיק זה בעוד שלמעשה, קיימות רק שתיים. שנית, לטענתו הקביעה בתסקיר האחרון שלפיה לא חל שינוי בעמדת העורר אינה מבוססת, שכן שירות המבחן לא נפגש עם העורר בטרם הכנת התסקיר. שלישית, משיג העורר על הערכת השירות את המפקחים שהוצעו. לבסוף, מלין העורר על כך שבית המשפט קמא סירב לקבל הקלטות של שיחות המפקחים עם קצינת המבחן, שנערכו ללא ידיעתה ובהנחיית בא-כוח העורר.

5.             בדיון שנערך לפניי, טענה המדינה כי הקשר עם המתלוננות לא ניתק כליל, וכי היה עימן קשר טלפוני בחודש יוני. היות שמדובר במקרה מורכב של עבירות מין בתוך המשפחה, אי הגעתן של המתלוננות למשפט בשלב הנוכחי אינו מקרי. באשר למספר המתלוננות, מבהירה המדינה כי שתים מבנות העורר הן המתלוננות, ואילו הבת השלישית היא נפגעת, שסירבה להתלונן, אולם ישנה עדות חיצונית של המדובב המאמתת את דבר המעשים שביצע בה לכאורה העורר. עוד מדגישה המדינה כי החלטותיו הקודמות של בית משפט זה בעניינו של העורר, לא הורו על שחרורו לחלופה, אלא אך על האפשרות לשקול חלופות אחרות. בענייננו, טוענת המדינה כי התסקיר האחרון שהוגש על-ידי שירות המבחן התבסס על פגישה שערכו חודש קודם לכן עם המשיב, ושהמפקחים שהוצעו לא נמצאו מתאימים. לשיטת המדינה, וכפי שהבהירה גם נציגת שירות המבחן, הגב' ברכה וייס, לא ניתן לקבל מצב שבו השיחות שמקיים שירות המבחן מוקלטות, שכן יש בכך כדי לפגום באופן מהותי ביכולתו של שירות מבחן לבצע הערכות מהימנות, המבוססות על ניהול שיחה כנה וחופשית, וכן כדי לחתור תחת עיקרון הסודיות החל על מידע שנמסר לשירות המבחן. לבסוף, גורסת המדינה כי ישנו בידיה מידע מודיעיני עדכני המעיד על כוונות בריחה של העורר, ולו מסיבה זו אין לשחררו לחלופה.

דיון והכרעה

6.             לאחר שעיינתי בערר, בהחלטות הקודמות שניתנו בעניינו של העורר בערכאות השונות, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. כאמור, שאלת קיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילות מעצר סטטוטורית - הן לעניין שיבוש הליכי משפט הן לעניין העבירות המיוחסות לעורר (סעיפים 21(א)(1)(א) ו-21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996) (להלן: חוק המעצרים)) - הוכרעו זה מכבר. באשר לבחינת החלופות שהוצעו - טעמים כבדי משקל עמדו בבסיס החלטתו של בית המשפט קמא, ולא מצאתי עילה להתערב בה, מטעמיו.

•           
•            מן המשיב נשקפת מסוכנות קונקרטית למתלוננות - הן נוכח העבירות המיוחסות לו והערכת שירות המבחן כי קיים סיכון להישנות התנהגות פוגענית מצידו, הן נוכח כוונתו המוצהרת לפגוע בבתו שהיא עדת תביעה. אין בחלופות שהוצעו כדי להפיג מסוכנות זו, נוכח טיבם של המפקחים שהוצעו. לא פעם מובאים בפני שירות המבחן מפקחים המתגייסים למשימה עקב רצונם לסייע בשחרור הנאשם ממעצר. ניתן לברך על רצונם של בני משפחה וקרובים לסייע לזולתם, אולם שחרור נאשם למעצר בית איננו סופה של דרך, אלא אך ראשיתה: תפקיד הפיקוח איננו "טכני", המפקחים אינם נדרשים אך לשהות במחיצתו של הנאשם אלא עליהם להציב גבולות אפקטיביים לנאשם. הצבת גבולות זו מצריכה מהמפקחים הבנה של הבעייתיות בהתנהגות הנאשם ושל ההשלכות הנובעות ממסוכנותו. במובן זה המפקחים שהוצעו לא נמצאו מתאימים. לא מצאתי יסוד להתערב בקביעה זו של בית משפט קמא שנסמכה על המלצתו השלילית של שירות המבחן.

           די באמור עד כה כדי להביא לדחיית ערר זה. עם זאת, בענייננו הונח לפני בית המשפט המחוזי (ובעת הדיון בערר גם לפניי) מידע מודיעיני עדכני ולפיו קיים חשש ממשי להימלטות העורר אם ישוחרר לחלופה. הנטען בכתב האישום לפיו בטרם מעצרו ידע העורר שהוא דרוש לחקירה אך התחמק מהמשטרה, מחזק חשש זה. גם בכך יש כדי לתמוך במסקנתו של בית המשפט קמא, כי אין לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

7.        לבסוף, יש לדחות מכל וכל את טענת המבקש שנסבה על אי נכונותו של בית המשפט קמא לקבל הקלטה של מפגש המפקחים המוצעים עם שירות המבחן. כאן המקום להזכיר, כי לשירות המבחן שמור מעמד מיוחד בבית המשפט (בג"ץ 2754/94 לוי נ' שרת העבודה, פ"ד נ(4) 353, 362-361 (להלן: עניין לוי)), לא אחת נאמר כי "קצין המבחן הוא דמות מיוחדת במינה ... קצין המבחן הוא גורם עצמאי, המופיע על במת המשפט, על מנת לתת מידע, הערכה והמלצה, בדבר האמצעים שיש לנקוט על מנת להחזיר את העבריין למוטב. אין הוא 'עד' או 'מומחה' במובן הרגיל של המילה. ... הוא 'קצין בית המשפט'" (ראו: א' ברק "התסקיר וקצין המבחן למבוגרים" א' ברקמבחר כתבים כרך א' 653, 662-661 (ח' ה' כהן, י' זמיר, עורכים 2000); וכן ע"פ 2949/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.7.2006)). לשם מילוי תפקידו, במסירת הערכה מקצועית ומהימנה לבית המשפט, נדרש כי השיחות והראיונות שאותן מקיים שירות המבחן עם מפקחים פוטנציאלים ונאשמים יהיו אותנטיות; שהמרואיינים יוכלו לדבר בצורה גלויה ולבטא בחופשיות את אשר על ליבם. על רקע זה, ברורות הוראות המחוקק הקובעות את חיסיון התסקיר (למעט שימוש בו לצורך ההליך המשפטי שבגדרו נמסר, ראו תקנה 28 לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974) ומטילות חובת סודיות על ידיעות המגיעות לקציני המבחן ועל התיקים האישיים המצויים בשירות המבחן (ראו תקנות 30-29 לתקנות המבחן (שירותי המבחן), התשי"ט-1950). בית המשפט אף רשאי, מטעמים מיוחדים, לצוות כי אין לגלות את תוכנו של תסקיר לבעלי הדין (סעיף 191 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982). מכאן שניסיונות מצד בעל דין או בא-כוחו לשלוט או לפקח באופן חיצוני על המתנהל בחדרי שירות המבחן - בין אם בדרך של הקלטה ובין אם בכל דרך אחרת - לא רק שהן פוגעות בעבודת שירות המבחן ובאינטרס הציבורי שבהתנהלותו התקינה (עניין לוי, בעמ' 362), אלא שהן עומדות בסתירה להוראות המחוקק. על כן, כפי שאין זה נהוג או מקובל לחקור את קצין המבחן בחקירה נגדית (ראו בש"פ 9220/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.1.2011)), כך - ואף ביתר שאת - אין לקבל הקלטה של שיחות שמקיים שירות המבחן, שנערכה ללא ידיעתו.

• 8.        ביום 27.9.2011, קודם לחתימת הדברים, הגיש העורר הודעה מעדכנת שלפיה אחת הבנות, הנפגעת, מתגוררת במצפה רמון ולא בטבריה, ומכאן שיש לשחררו לחלופת המעצר בטבריה שנבחנה על-ידי השופט א' רובינשטיין. לא מצאתי כי יש בנתון זה כדי לשנות מהחלטתי.

• 9.        נוכח כל האמור, הערר נדחה.

          ניתנה היום, כ"ח באלול התשע"א (27.9.2011).